בדיקות בקו הזינוק

בדיקות לזיהוי היתרון בקו:

1. הפלגה על הקו בשני המפנים: יוצאים מסירת השיפוט כך שהירכתיים מצביעות בדיוק על הדגל הכתום והחרטום על מצוף הדגל. מכוונים את המפרש בדיוק לגבול הנפנוף. לאחר שמגיעים לצד שמאל של הקו מבצעים סיבוב מבלי למתוח או לשחרר את המפרש ומפליגים בדיוק על אותו קו במפנה שמאלי. אם המפרש במפנה זה מתנפנף, סימן שהיתרון בצד ימין של הקו. אם אנחנו צריכים לשחרר מפרש כדי שיהיה שוב בגבול הנפנוף, היתרון נמצא בצד שמאל של הקו. חשוב לזכור שחילוף רוח יכול לשנות את הצד בו נמצא היתרון בקו.
2. יציאה במפנים מנוגדים: שתי סירות קובעות לצאת באותו זמן במפנים מנוגדים משני קצוות הקו (ניתן להפעיל טיימר בשעון אם הקו גדול או צפוף). מפליגים עד לחצייה ורואים באיזה צד של הקו נמצא היתרון ובכמה.

3. יציאה בקדמית מאחד מקצוות הקו: שייטים מנוסים יכולים לצאת מאחד מקצוות הקו בהפלגה בקדמית ולשער היכן נמצא היתרון, מתוך מחשבה שאם לא ניתן לזהות יתרון, כנראה שאינו משמעותי, ויש לתת עדיפות לצד בקדמית אליו מעוניינים להפליג. בדיקה זו פחות מומלצת מכיוון שאיננה מדויקת. אך ניתן לבצע אותה בנוסף או אם אין מספיק זמן לבדיקות אחרות.

4. בדיקת מצפן: יוצאים מסירת השיפוט כך שהירכתיים מצביעות בדיוק על הדגל הכתום והחרטום על מצוף הדגל, ולוקחים את כיוון המצפן. לאחר מכן עולים אל מול הרוח כך שהמפרש מתנפנף בדיוק באמצע הסירה, ולוקחים את כיוון הרוח במצפן. לכיוון המצפן שלקחנו בקו הזינוק מוסיפים 90. אם כיוון הרוח הוא פחות מתוצאה זו, היתרון בקו הוא בצד שמאל (וגודל היתרון הוא ההפרש בין התוצאות) ולהפך. לדוגמה:
באיור זה כיוון הקו הוא 160, וכיוון הרוח 240.  160 + 90 = 250 ולכן, בדוגמה הזו היתרון הינו 10 מעלות בצד שמאל של הקו. ניתן לבדוק בכל כמה דקות את כיוון הרוח ובמידה והיא משתנה, לחשב מחדש את גודל היתרון.

בדיקת קו המשך:  אחת הטכניקות הטובות ביותר להימנעות מהמצאות בקשת במרכז הקו או מזינוק מוקדם, היא שימוש בקו המשך. שימו לב לצורת הקשת של הצי בזינוק זה, ולסירה המסומנת בעיגול אשר הצליחה בעזרת שימוש בקו המשך לבצע זינוק מצוין ולנצל את האיחור של הצי בזינוק

בדיקת קו המשך מבוצעת כך שלפני הזינוק עומדים באחד מהמשכי הקו כך שרואים את שני דגלי קו הזינוק בקו אחד ואת קו החוף ברקע (בחלק מהמקרים יהיה ניתן לבצע לשני צידי הקו או לרוב בצד אחד יהיה רק קו האופק ללא ולא יהיה ניתן לקחת קו המשך אליו) מסתכלים מה נמצא בדיוק בהמשך לקו (גבעה, בית, עץ או סימן אחר שאפשר לזהות). לאחר מכן בדקות שלפני הזינוק, בכל מקום לאורך הקו בו נראה בדיוק מאחורי המשך הקו את אותו סימן, נדע שאנחנו בדיוק על הקו, ובכל זמן שנראה ברקע את מה שנמצא במעלה הרוח של אותו סמן, נדע שאנחנו מתחת לקו הזינוק.

בדוגמה זו, הסירות אשר רואות בדיוק מאחורי הדגל של סירת השיפוט את הארובה הלבנה, יכולות לדעת שהן מתחת לקו, וכאשר הן רואות את פסגת הגבעה הירוקה הן יהיו בדיוק על קו הזינוק.

בדיקת זרם: בדיקת זרם והיסחפות חשובות גם הן לתכנון הזינוק. היות וזרם מכיוונים שונים משפיע על המיקום וזמן ההאצה הדרוש. (מאמר מורחב על הפלגה בזרם).

בדיקת "לייליין" בקו הזינוק: עלינו להפליג ולבדוק ולזהות את המיקום הגבוה ביותר והנמוך ביותר  בו ניתן להפליג במפנה ימני ולחצות את הקו. עמידה מחוץ לתחום זה בעמידה לפני הזינוק מסוכנת היו וישנו סיכוי שסירות אחרות יסגרו לנו את האפשרות לזנק ונאלץ להפליג לחיפוש מיקום חדש בקו.