מה משותף למאמנים ברמה הגבוהה ביותר?
מאת ד"ר מרק ורטהיים
1. שיתוף פעולה בין מדע לאימון. מאמנים הם אנשי השטח שמוציאים לפועל תיאוריות מדעיות. מאמן שמוציא לפועל תיאוריה מדעית יכול לקדם שחקן בצורה מטאורית. דירק נוביצקי (שחקן NBA), למשל, הוא תוצר של מאמן שיישם תיאוריות מדעיות לאימונים ב"שטח". הולגר גשוינדנר (Holger Geschwindner) קידם את כוכב דאלאס מאבריקס על ידי מספר תיאוריות, למשל מענף הסייף, ויישומן בכדורסל. הוא גם התאים אימונים לייחודיות של נוביצקי – גובהו וגופו.
2. תכנון יעדים. תכנון יעדים לאימון, למשחק, לעונה, למספר עונות – הינו קריטי בכל גיל ובכל ספורט. מאמן צריך לדעת מה הוא הולך לעשות באימון שלפניו, באימון מחר, באימון מחרתיים ובאימון עוד שנתיים. תוכנית רב שנתית, רב שכבתית, מסייעת לייצר ספורטאי מאוזן.
3. אימון לקבלת החלטות. חלק נרחב מאימון, במיוחד בספורט קבוצתי, צריך להתמקד בקבלת החלטות. שחקנים שמקבלים את ההחלטות הטובות יותר ומוציאים אותן לפועל בצורה טובה (למשל בזכות קואורדינציה גבוהה שמסייעת להעביר מסרים מהמוח לגוף -כמו שיטת ה-OCO)הם תוצאה של אימונים שמתמקדים בקבלת ההחלטות.
4. שותפות, לא פיקוד. רוב השחקנים הבכירים גדלו תחת מאמנים שראו בהם כשותפים ולא כתלמידים. שיתופו של שחקן בהבנת התהליך, בהבנת המטרות ובקבלת ההחלטות לגבי תרגילים, אימונים וכו' – אלו עניינים הכרחיים באימון המודרני. בעבר, על פי התפיסה המיושנת וזו הנפוצה בהכשרת המאמנים בישראל, ספורטאי הוא ישות מכאנית שממלאת הוראות המאמנים. כיום, אחר בדיקת מאות ספורטאים מובילים, התפיסה החדשה היא שונה לחלוטין. השחקן נתפס כ"מערכת דינמית" הדורשת אימונים לגוף ולמוח. אין יותר דבר כזה ריצות סתמיות, צריך לפתח גוף שיודע לחשוב ומוח שיודע לפעול. כפועל יוצא מכך, אצל רוב המאמנים המובילים אין דבר כזה "אימוני כושר". כל אימון צריך לשלב אלמנטים פיזיולוגיים ומחשבתיים. אין יותר תרגילים מונוטוניים שמייבשים את המוח אלא תרגילים שדורשים מחשבה תחת לחץ, הבנה בזמן עייפות ומאמץ חשיבתי תחת לחץ פיזי.
5. התאמת תכנים. מאמן טוב מתאים את עצמו ואת שיטות הלימוד שלו לכל שחקן בנפרד. אי אפשר לחקות טכניקה ואי אפשר ללמוד משהו מתרגול אין סופי של תרגיל מסוים אחד. לפי פרופסור וולפגנג שולהורן, ראש הפקולטה למדעי האימון במיינץ, "הלימוד הוא דיפרנציאלי" - כלומר, שיטת האימון המתקדם היא כזו שמתאימה לכל שחקן בנפרד. כל שחקן הוא ייחודי ובעל טכניקה אחרת, יכולת מחשבה שונה וגוף אחר.
6. גיוון. מאמן טוב מגוון בכל דרך אפשרית את אימוניו. כמעט והוא אינו חוזר על אותו תרגיל. בבלגיה, למשל, החליטו שכדורגלנים צעירים לא יחזרו על תרגיל יותר משלוש פעמים במהלך הכשרתם. התרגילים אמנם נבנים על פי עקרונות ברורים ויעדים שנקבעו, אך היצירתיות של המאמן בתרגול היא זו שתזין את היצירתיות של השחקנים.
7. ניתוח תמידי. המאמנים הטובים ביותר מנתחים אימונים, משחקי אימון, תחרויות וכל מה שהם יכולים. הניתוח צריך להיות לפרט וגם לקבוצה. אי אפשר להתקדם ללא שאלת השאלות הנכונות והניתוח הנכון.
8. הפרדה אינה נכונה. לפי פאקו סיירול-לו (Paco Seirul·lo), עוזרו לשעבר של פפ גווארדיולה, ואחד מהאנשים שהכי השפיעו על המאמן הקטאלוני, אין להפריד בין אימון כושר לאימון טכני, או אימון כושר ואימון מנטאלי. ההפרדה מגבילה את תפקוד השחקן, במיוחד השחקן הכישרוני. בכל תרגיל ובכל אימון צריכים להיות אלמנטים טכניים, טקטיים, מנטאליים וגופניים - כי ככה זה במשחק. אין רגע במשחק שהוא רק "כושר" או רק "מנטאליות" ולכן לא צריכים להיות אימונים שמוקדשים רק לאלמנט אחד.
9. המוח הוא האיבר החשוב ביותר.מאמנים מתקדמים מבינים שהאימון למוח אינו במובן המנטאלי של המילה אלא במובן הפיזיולוגי. שחקנים עם קשרים עצביים חזקים יותר יגיבו בצורה טובה יותר למידע שמגיע אליהם ברגעים אינטנסיביים ולחוצים יותר. למשל, ד"ר סטיב פטרס (פסיכולוג הספורט של קבוצת כדורגל אנגלית בכירה), טוען בספריו כי אתלט צריך להתחבר ל"שימפנזה הפנימית שבו" – כלומר להתחבר לפעולות של המוח הקטן, שאחראי על הפעולות הבסיסיות, כדי להצליח בספורט. בו בזמן, ספורטאי צריך לקבל גם החלטה טובה ומושכלת. והכל תוך מספר שניות או מאיות. ההבנה הזאת הכרחית עבור כל מאמן.
מתוך: http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3629680,00.html
קרדיטים:
דר' מרק ורטהיים -מומחה בתורת האימון וקואורדינציה: אקדמיית ורטהיים
אתר כלכליסט
